<h1>הרוקח סימן שס"ט</h1>
<h2>דף ג:</h2>
העוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמר בפ' ב' דברכות ובפ' ב' דסוכה (דף כ"ה) וכן בב"ק בפרק הכונס גבי שומר אבידה משום פרוטה דרב יוסף. וסברא הוא אם יכול לקיים את שתיהן שיקיימם כדמשמע בסוכה בפ' הישן אמר רב זבדא אמר רב חתן והשושבינין וכל בני חופה פטורין מן הסוכה כל שבעה דבעו למיחדי ואמאי ליכלו בסוכה וליחדו בסוכה, אלמא אי הוו מצי לקיומי תרוייהו חייבין לקיים שניהם ולא היינו אומרים העוסק במצוה פטור מן המצוה. והכי נמי משמע בפ' ב' דברכו' הכונס את הבתולה פטור דטריד טירדת מצוה ולא מצי מכוין אבל הכונס את האלמנה חייב אע"ג דמצוה הוא לא טריד ומצי לקיומי תרויהו. ואמרינן בפרק ב' דברכות (דף י"ד) הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ועולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע ומתפלל אלמא דבעינן תפילין בשעת תפלה. והא דאמרינן במס' סוכה (דף י') רב חסדא ורבה בר רב הונא אקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו רב נחמן בסוכה שנויה מופלגין ממנה ארבעה אמר להו הדריתו בכו רבנן משמועתייכו אמרי ליה שלוחי מצוה אנן ופטרינן וכן הא דאמרי הוו גנו ארקתא נהרא אמרו שלוחי מצוה אנן ופטרינן שאם היו נכנסין לישן בסוכה היו מעקמין דרכיהן והיו מעוכבין מן הדרשה. והא דאמרינן בפ' א' דשבת (דף י') פטורין מן התפילין בדורות ראשונים אבל אנו חייבים. ומניחין תורה דמצוה עוברת היא ומצוה שאיפשר לעשות על ידי אחרים עוסק בתורה. בפרק א' דמ"ק אבל תפילת מעמדות ודוכן לוים צריכין כיון להשמיע קול אחד פטורין מן התפלה ומן התפילין. בפ"ב דזבחים (דף י"ט) דכהנים חייבין בתפלת הראש, בפ' א' דערכין (דף ג') הכל חייבין בתפלה תפלה של ראש אינה מעכבת של יד אבל של יד פטורין משום חציצה. ואמרינן בפרק א' דשבת (דף י"ב) אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפליו ק"ו מציץ כדי שלא יסיח דעתו מהם. הילכך כהנים בעבודתן מצו לקיימו תרוויהן שלא בהיסח הדעת וחייבין בתפילין של ראש הילכך יניח תפילין קודם שיתפלל ואינו חולץ בשעת תפלה, אבל להניח בשעת תפלה פטורין. וכן הכהנים פטורין משל יד משום חציצה, אבל אם הם לבושים בראשם אין צריכין לחלוץ כדאמר בפ' הישן (כ"ו ע"ב) הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה יניח בראשו אעפ"י שישן מאחר שכבר הניחה כמו בלילה אנא לשומרן קבעינא. במנחות ובירושלמי דברכות. ובירושלמי בפ' המוצא תפילין ר' אבהו יתי' מתני ברמש' ותפלי' עלוי מצדדין היה וכמין פיקרץ היה בידו אית דבעי למימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום היה מותר. ומה שמניחין קודם ק"ש ותפלה מן הדין הוא דאמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד שקר בעצמו וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. במכילתא המניח תפילין פטור מתלמוד תורה למען תהיה תורת ה' בפיך וחייב בק"ש. ואין לומר פטור ממש אלא מעלין עליו כאילו שונה תורה וכל שכן אם שונה בתורה ששכרו כפול. על כן אדם היושב בכנסת מעוטף ותפילין בראשו ואומר זמירות חייב לעמוד כנגד רבו שיכול לקיים כולם ומקבל שכר טוב בב' עולמים.
